top of page

נשים אנשים

יולי ביטי        

אין לי ניסיון חיים רב,  ועיקר חיי עדיין לפני, אבל תמיד הבנתי שמה שמגדיר אותי הוא בעיקר העובדה שאני אשה. בעיני זה דבר מהמם, זכיתי בזה ביושר. אבל למה מתייחסים לזה כאילו זאת נכות? אני אשה, ויכולה בדיוק כמוכם, לעשות הכל, ויותר. 

בפרוייקט גמר שלי בחרתי לעסוק בנשים, ובעיקר בחברה שלנו, שנוהגת להטביע עלינו, הנשים, המון תגיות. למה זה קורה? למה צריך להגדיר אשה על פי המראה שלה או ההתנהגות שלה? 

למה לא יכולים לקרוא לי בשמי? אם אני טיפה רגישה, אל תקראו לי בכיינית, קוראים לי יולי, זה השם בו קראו לי כשנולדתי. מה מניע אנשים להשתמש בהגדרות כאלה? אנחנו ב2020. אנחנו כה מתקדמים, אז מדוע הצורך להקטין אותנו, להפוך אותנו למוצר זול, להחפיץ אותנו, לא לתת לנו לנהל ולהתנהל לבד. 

בעבודתי בחרתי לבטא את חוויית ההקטנה ואת הסטיגמות. אם אני סוחבת משהו אז בטוח כבד לי, אם אני נוהגת אז בטוח אני נוהגת גרוע, אם אני אוהבת לקנות בגדים אז בטוח אני שיטחית, אם אני אישה אז אני צריכה עזרה מהגברים כי אני חלשה, לא? ואני בטוח דרמטית, ואם אלבש מחשוף אז אני זונה, ואם אני כועסת, אז אני בטוח במחזור, כי איך אומרים, ככה אתן, נשים? 

נמאס לי. נמאס לי להיות מוגדרת על פי סטריאוטיפים מיזוגניים.

ואני תוהה עד מתי יכניסו אותנו לתבנית ויקטלגו אותנו, מתי יתחיל פה שינוי?

97bbe682-f96a-4ae5-851c-62c5adde172b.jpg

טכניקה : ציור דיגיטלי

Untitled-Artwork (1).JPG

טכניקה : ציור דיגיטלי

Untitled-Artwork (14).JPG
Untitled-Artwork 2.JPG
Untitled-Artwork 1.JPG
Untitled-Artwork (12).JPG
Untitled-Artwork (11).JPG

טכניקה: צילום ועיבוד תמונה, בהשראת קעקועים

Untitled-Artwork (4).JPG
Untitled-Artwork (5).JPG
Untitled-Artwork (6).JPG

טכניקה : ציור דיגיטלי 

bottom of page