מתחמי השיכון הציבורי בישראל הם אתר מורשת שיש לשמר. הם מייצגים תרבויות מגורים, ביטוי של אידאות חברתיות, לאומיות ותרבותיות של המדינה בראשית דרכה, והם טומנים בחובם ערכים אדריכליים, נופים וחברתיים.

בפרויקט שלי בחרתי להתמקד במודל ה"בלוק", הבית המשותף בשיכונים הציבוריים שנבנו בימי ראשית המדינה, בעיקר בעיירות הפיתוח, כאשר נדרש פתרון מהיר ויעיל לקליטתם של כמיליון עולים חדשים.    הבתים האפרוריים, בצורת קוביה ספגו ביקורת רבה, ואכן במהלך השנים השתנה מאד סגנון הבנייה של הבתים המשותפים בארץ. אך בעיירות הפיתוח ובשולי הערים הגדולות עדיין ניתן לראות את בתי הבלוק הישנים. לא משנה כמה שמימים ואפורים הבתים, אנשים תמיד יעדיפו לגור שם מאשר בכל מדינה אחרת, יפה ככל שתהיה, כי אין מקום כמו הבית.